Home
מי אנחנו
תולדות המושבה
מסלולים ואתרים
מסלולים ואתרים
מסלולים ואתרים
מסלולים ואתרים
מסלולים ואתרים
אלבום תמונות
בית הראשונים
צרו קשר

בנימינה ימי בראשית - טרום מושבה
נכתב ע"י: מוצני אשר

 

                                     

 לאחר מלחמת העולם הראשונה  חידש הברון רוטשילד את פעילותו ההתיישבותית (תחת השם יק"א) שהושבתה קמעה כתוצאה ממעבר הפקידות לצרפת בזמן המלחמה.

 "אני רוצה לרכז עבודתי בעיקר בשומרון, ליבש את ביצות כאברה. ע"י כך תרפא הסביבה 
 ותתאחדנה כל המושבות מחדרה עד זכרון יעקב. ופה אני רוצה ליצור ישוב חקלאי 
 משוכלל אשר יהיה מופת לרבים. לפי שעה מניחה הממשלה מעצורים, אך אקווה להתגבר
 עליהם."

דברים אלו אמר הברון רוטשילד למשלחת איכרי ארץ ישראל שבאו לבקרו במצרים .

 פקידות הברון שאפה להגדיל את שטחה של זכרון יעקב . ב-1890 נרכשו אדמות אום אל תות , אום-ג'מל (בת שלמה) ושפיה, אך המאמצים להתפשטות דרומה לא הוכתרו בהצלחה עד השנים  1900-1912 שבהם נרכשו אדמות הדרום זרקניה (זערוניה) ,אום אל-עאלק, בורג', ברייקי וכ"ו שהיו שייכות ליורשי אסד פשה, מושל חיפה בזמנו, קאמל פשה, שר תורכי ואחיו של אסד, ויורשי סלים כורי.

במקביל נרכשו לכיוון מזרח אדמות הכפר מראח וסידניאני כך שכל עמק נחל זרקא (תנינים) עבר לידים יהודיות.

בצפון עדיין הייתה ביצת כברה.

עוד בשנת 1903 נרכשו 5430 דונמים של אדמת הבורג'. אדמה זאת חולקה למשפחות איכרים מזכרון יעקב שחסרו אדמת פאלחה.

האיכרים היו יוצאים לעבודה בבורג' בתחילת השבוע וחוזרים לביתם בסופו.בדרכם נאלצו האיכרים להתמודד עם האפנדי של שוני על המעבר בגשר זרקא.

במשך השבוע לנו האיכרים בחאן הגדול שבבורג'.

                          

                                      הבורג' כיום (גן אירועים)

 כמו כן מינתה יק"א צעירים מזכרון יעקב לשמור ולהשתלט על אדמות אום אל עלק, שוני וזרקניה שנרכשו באחרונה. השומרים היו מנשה ברונשטין (מפעילי נילי), יעקב בן-צבי ומשה קרופיק.

בביקורו בארץ במרץ 1914 ביקר הברון עם ד"ר הלל יפה ורפאל כהן, איש הפקידות הותיק מזכרון יעקב באזור. בעוברו את גשר שוני אמר למלוויו כי היה רוצה שכאן יקום ישוב מעורב ממתיישבים בכספו ומבעלי הון פרטי.

 במקביל לעליית השומרים דנו ביק"א על תכנית להעברת האדמות מידי האריסים הערביים ועיבודם בידיים יהודיות.

ארגון בני האיכרים מזכרון בשם "הגדעונים", בהנהגתו של אלכסנדר אהרונסון, ראו לעצמם את הזכות והחובה לישב אדמות אלו, בלי לפגוע ביחסים עם השכנים אך תוך שמירה על הכבוד היהודי.

מספר רפאל כהן, איש הפקידות, ובוגר מקווה ישראל, כי הצעירים שוכנו בשוני שבו הותקנו שני חדרי שינה,חדר אוכל ומטבח וכמו כן קיבלו 18 פרדות, 2 סוסים, מחרשות ועגלות.

רפאל כהן דרש להעמיד לקבוצה בשוני מפקח אך הסכים שהוא ימונה בהסכמת חברי הקבוצה. וכך נתמנה איכר ותיק בזכרון בשם ליפמן צוקרמן למפקח.

הצעירים החליטו לקרוא למקום בשם העברי "גבעת בנימין".

עם התחלת העבודה נוספו לגדעונים מספר עולים מרוסיה שעבדו בסלילת הכביש בין שוני לזכרון.

               

                                      שוני (היום פארק ז'אבוטינסקי)

 

בתמוז תרע"ד 1914 נכתב בעיתונם של פועלי-ציון "האחדות":

 "זה כחצי שנה שהכפר עבר לידיים יהודים. עכשיו עובדים בו 25 פועלים- מהם עשרה 
 מבני זכרון יעקב אשר ברובם שייכים לאגודת הגדעונים הידועה. שאר הפועלים סובלים
 מאוד מהגדעונים. המטיפים הגדעונים אלכסנדר אהרונסון ואבשלום פיינברג באים הנה
 כפעם בפעם ומחזקים את מבצרי הרעיון הגדעוני כנגד נטיות הזרים  ונפלו גם תגרות בין
 גדעונים ופועלים לרגל מריבות דברים".

 

בעקבות המריבות ופרוץ מלחמת העולם הראשונה הקבוצה התפרקה ובמקומה הגיעה הקבוצה השנייה שלא מבני האיכרים אלא רובם ככולם (פרט לאשר שצמן וא. איצקוביץ מהקבוצה הראשונה) מהפועלים הוותיקים שעבדו בעבודות יק"א בסביבה חברי "הפועל הצעיר".

גם קבוצה זאת התפרקה לבסוף, הן בעקבות לחץ השלטון על חבריה שהיו רובם נתינים זרים והן בעקבות המלחמה. האדמה הוחכרה לעיבוד זמני לאיכרי זכרון יעקב.

 

לאחר תום המלחמה הרגישו איכרי זכרון יעקב כי להם מגיעה הזכות להתיישב בשוני ולקבל את אדמותיה אך להכזבתם הרבה פקידי יק"א חשבו אחרת.

בספטמבר 1919 כתב רוזנהאק לרפאל כהן כי אין להחכיר את אדמות שוני אלא לעבדם על חשבון הברון. וכמו כן יש לבחור "קבוצת צעירים ממושמעים המוכשרים לשמש גרעין בשביל ההתיישבות החדשה". כמו כן נכתב כי יבחרו 30 איש שיעבדו את אדמות שוני וזרקניה עד שיסתיים שיפוץ המבנה בשוני. ואין התחייבות שבסיום העבודות ישוכנו הפועלים בשוני או בזרקניה. הדרישה הייתה ל 4 איש ממקווה ישראל, 4 בנים או אחים של איכרים מיהודה, 4 בני איכרים מזכרון יעקב וחדרה, 4 בני איכרים מטבריה, 4 מהגליל העליון, ו 6 משוחררי הגדוד העברי.

את תיקון המבנים הפקידו בידי המהנדס א. קאנטור.

 השמועה עשתה לה כנפיים ורבים היו האנשים שרצו להיכלל בקבוצה שתתיישב באזור.

העבודות באזור התחילו במשנה מרץ.

 

            

                                                 קבוצת שוני

 

הברון רוטשילד ביקש את חידוש מפעל ההתיישבות לא רק בטיב החומר האנושי אלא גם בענפי החקלאות. האזור הפך להיות כתחנת ניסיונות כדי למצוא את הענף המתאים לגידול וקיום בארץ.

 בשנת 1920 התמונה הכללית הייתה: בתל-צור (אום אל עלק) עובדת קבוצת " משמר הוולגה", לזרקניה הגיעו הקבוצה הקאליפורנית עם פרות ותרנגולות והקבוצה ההולנדית שעסקו בגידול ירקות, בגבעת בנימין הגרעין המרכזי אשר עתיד להתיישב במקום.

                          

                                               זרקניה (זערוניה) כיום

 הקבוצה הקליפורנית התאחדה לקבוצה בקליפורניה, אליה הגיעו לפני המלחמה ללמוד חקלאות. הם עיבדו תוכנית התיישבות משוכללת והציעו אותה ליק"א שנענתה.

הקליפורנים הגיעו לארץ עם תקציב גדול יחסית מהברון. בני הארץ משוני הסתכלו אליהם כמיוחסים והם עצמם הביטו מגבוה על ילידי המושבות.

הקבוצה הקליפורנית הייתה בנויה מכוחות מקצועיים טובים ומגוונים. ביניהם היו מומחים לגידולי השקאה, גידול בהמות ומטעים. וכמו כן רכשו בחו"ל כלים חקלאיים, פרות הולנדיות, פרים עופות, ברווזים ועיזים.

 שונה בתכלית הייתה הקבוצה ההולנדית שהתגבשה בהולנד שם למדו חקלאות.

הם קיבלו שטח אדמה בזרקניה, ועבדו לפי שיטתו של האגרונום סוסקין.

לא מיכון מורכב כמו הקליפורניים אלא עבודת ידיים אינטנסיבית בגידול ירקות.

שיטתו של סוסקין הייתה שניתן להתקיים משטח קטן, כ-10 דונם, בעיבוד אינטנסיבי לא יותר רע ואולי טוב יותר מאשר על שטחים של 300 דונם למשק.

 

             

                                           קבוצת  זרקניה

 גוף נוסף שהיה במקום הוא קבוצת כברה שמנתה 11 בוגרי מקווה ישראל שעלו ב- 1921 לאזור וישבו לרגלי הכרמל בקצה כברה.

בתחילה הם הצליחו לעבד כ- 20 דונם אך הקשיים שהערימו עליהם שכניהם הערבים ובעיקר המלאריה הכריעו אותם והשלושה ששרדו במקום עברו לעבוד בגן הפרחים בזרקניה.

 

הצעירים באזור עדיין לא ידעו מה מטרת יק"א. האם להכשרה בלבד או להתיישבות קבע.

הפקידות שיננה לצעירים כי גורל התיישבותם אינו קשור דווקא לגבעת בנימין , וכי כוונת הברון ליצור ישוב מעורב של בני איכרים,פועלים,חניכי בית הספר החקלאי מקווה ישראל ובעלי הון.

כמו כן קבע הנרי פראנק כי יחידת המשק תצטמצם מ 300 דונם ל- 100 דונם. צמצום זה הפחיד את בני המושבות הותיקות.

כל אחד מצעירים אלו עבר מבחן יום יומי ע"י רפאל כהן ועוזריו.

לא רק בנוגע לעבודתו אלא הם בדקו בציציותיו של כל מועמד.

מספרים כיצד רפאל כהן היה פוסל מועמדים להתיישבות . סוס מעד ומת האחראי נפסל.

שמואלביץ בן יבנאל מספר כי " אשר חטמו לא ישר בעיניו משום-מה" נפסל.

 

אחרי 3 שנים בקבוצה, אוקטובר 1922, הוצאו החברים הראשונים מקבוצת שוני להתיישבות.

וכמו כן הסכימו הקליפורניים, לאחר כישלון המשק שלהם, להתיישב התיישבות אישית-פרטית יחד עם שאר המועמדים וקיבלו 4 מועמדים.

הקבוצה ההולנדית קיבלה 2  מועמדים. והצטרפו גם 4 מועמדים שנקראו "בורג'אים".

שהם מצעירי זכרון שעיבדו את אדמות הוריהם בבורג'.

ובכן ההרכב הסופי של קבוצת המועמדים הייתה: בני איכרים, פועלים ומשוחררים, קאליפורנאים והולנדים, ובעלי הון המתיישבים בכספם בשלמות או בחלק. סה"כ 30 אנשים שהתיישבו בשלושים הבתים שבניתם הושלמה (לפי הגרלה).

בן צבי, זיתוני,בן עזרא, האלפרין (איש נילי בעבר),פרידמן,קלנר, כמוני,טיכו וילדר,שצמן,צימרובסקי,אליוביץ,ליכטר לוי, נחום,פייקוביץ,הרצנשטין,פיינברג ולדאי . הקליפונים הכהן,כהנוביץ,ליפין, ישורון ואורגייבסקי. בעלי ההון- כהן, זילבר ופולאק. בורג'אים- גולדשטיין, אפלבוים,אריזון ושפירא.

שמו של הישוב נקרא " תל בנימין" ובפברואר 1923 נקבע שמו של היישוב  "בנימינה".

  

               

                                             בנימינה בראשיתה

 מקורות:

בנימינה פנינת השומרון  בהוצאת המועצה המקומית בנימינה

ספר העלייה השלישית בעריכת יהודה ארז