על מרומי גבעה בין בנימינה לזכרון יעקב, ממנה נשקף הנוף הייחודי של בקעת הנדיב, הוקמה במאי 1939 התיישבות חומה ומגדל בשם "תל צור" –  שהייתה החולייה הראשונה בשרשרת ההתיישבות של אנשי תנועת בית"ר.
התיישבות זאת הייתה חלק מהמאמץ המשותף של היישוב להגיב לגזרות "הספר הלבן" שהונחתו על ידי המנדט הבריטי. היא התאפשרה הודות לנחישותם של אנשי התנועה לממש את החזון הציוני, על אף מדיניותם של ז'בוטינסקי והאצ"ל, לפיה בית"ר היא תנועה של "ליגיונרים" בלבד.
הגבעה, ששימשה כשטח רעייה ונכללה בתכנית הקמת אחוזת הקבר של הברון רוטשילד, ניתנה לאנשי התנועה על ידי הברון באופן זמני, עד שיוסדר להם פיתרון של אדמות קבע מפיק"א. למקום הגיעו אנשי פלוגות הגיוס של בית"ר מכל קצות הארץ, הביאו צריפי מגורים חצי פתוחים וחשופים לרוח, ומיקמו אותם בתוך החומה, כשהם ישנים על הרצפה. לצד הקיר הפנימי של החומה הוקם המטבח. בחלקו התחתון של המגדל היו חדר הילדים והנשקייה, ובחוץ פעל גן ילדים.
תל צור הפכה למקום ריכוז של בית"ר ולבסיס אימונים של האצ"ל, ומדי פעם התמודדו אנשי תל צור גם עם מעצרים של הבריטים. עבודת רעיית הצאן לא הספיקה להם על מנת להתפרנס, וכך מצאו עבודות זמניות נוספות, בין היתר במחנה הבריטי הסמוך, שהוקם ב-1941.
מיד לאחר ההקמה, החליטה פיק"א לייעד את כל שטח חוטם הכרמל לאחוזת הקבר המשפחתית "רמת הנדיב", והודיעה לאנשי תל צור שתעמוד בהתחייבות ליישבם, אך מלחמת העולם שפרצה הפכה את היוצרות, פקידות הברון נעלמה ועמה גם ההחלטה על מיקום היישוב. ההמתנה לקרקעות נמשכה, ופיתרון קבע לא נראה באופק. גם המחנה הבריטי הפחית מהחשיבות האסטרטגית של ההיאחזות במקום. לכן מצא הברון עבור אנשי תל צור פתרון ביניים ראוי יותר: חאן שוני, הממוקם כ-3 ק"מ מהגבעה, ובהדרגה הם עברו להתגורר בו, עד שב-1944 תל צור פורקה סופית, ושוני הפך לבית הספר למפקדים של האצ"ל.
ב-1946 נמצא סוף סוף פיתרון הקבע: מושב נחלת ז'בוטינסקי נוסד כאגודה חקלאית בתחומי בנימינה, ובמסגרתו קיבלו אנשי תל צור את האדמות המיוחלות – להתיישבות קבע וחקלאות.
תל צור הפכה לסמל לנחישות בית"רית, לאהבת הארץ ולהתמודדות עם קשיים והתנגדויות. על תורן משותף מתנוססים כאן כיום דגל ישראל ודגל בית"ר זה לצד זה. שרידי חומת האבן שנותרו כאן מסמנים את התוואי שהקיפה החומה, ועל משטחי הבטון החשופים אפשר לדמיין את המבנים ששימשו את המתיישבים. עמדת השמירה נשמרה כאן במלואה, והאנדרטה שהוקמה כאן על ידי קק"ל מבטאת את תקומת הביתרים באזור.